להיות מעצבת

Exhibit A

כשהייתי בת 12 בערך, ההורים שלי החליטו לבנות עבורי ספרייה, מסיבה לא ברורה הם ביקשו ממני "לשרטט" את הספרייה שאני רוצה. התייחסתי למשימה בשיא הרצינות, ישבתי שעות רבות וחשבתי על שילובים נכונים של מדפים למחברות וספרים, על המדפים שבהם אציג חפצים קטנים ומקשטים ועל מקום נוח למחשב. את התכנון הסופי והחלוקה למידות אבא עשה, הוא גם בנה את יצירת המופת הזאת במשך כחודש, יום יום אחרי העבודה.

התוצר המרשים עומד עד היום בחדר הישן שלי בבית ההורים, אבל החלטתי לחסוך מכם את כל היופי הזה (אתם יכולים להודות לי אח"כ). מיותר לציין שהיא כבר לא לטעמי אבל הזיכרון המתוק של העיצוב הראשון שלי מונע ממני להיפטר ממנה.

מאז עברו הרבה שנים, איפשהו באמצע הדרך החלטתי שהייעוד שלי הוא בעצם בימוי והעברתי את מרכז תשומת הלב שלי לעולם הקולנוע, כמו כל דבר שהוא לא מדויק, גם אני חזרתי למסלול, היישר ללימודי תואר ראשון בעיצוב פנים בשנקר. היום, ארבע שנים אחרי תום הלימודים, אוחזת בתעודה שמגדירה את מה שהרגשתי בלב במשך שנים, ובעלת ניסיון לא מועט, אני מרגישה ויודעת שהדרך רק מתחילה.

נעים מאוד, אני בר ואני מעצבת ומחפשת.

מחפשת אחרי מה? שאלה מצוינת.

במשך שנים שואלים אותי אנשים שמקיפים אותי "למה את לא פותחת בלוג?" אף פעם לא הייתה לי תשובה, אולי הבעיה הייתה שמעולם לא הצלחתי למקד את עצמי ולהחליט על מה אני רוצה לכתוב בלוג, וזה חלק מתהליך החיפוש שלי.

היום הנושאים שמעניינים אותי הם גם אלה שאליהם אני משתוקקת – עיצוב, תוכן ואוכל. הדברים שמעניינים וממלאים את זמן הקריאה החופשי שלי כבר שנים חוזרים תמיד לאותה הנקודה – בתים מדהימים שאני רוצה לעצב בעצמי, אוכל טעים שאני רוצה להכין ולאכול, והחוט שמחבר הכל – כתיבה. אני מחפשת כל הזמן אחר פרויקטים חדשים, תחומים חדשים, אתגרים חדשים והפתעות חדשות ואני מזמינה אתכם לקפוץ איתי למסע.

ועכשיו לנאום אוסקר קטן לכל האנשים שעזרו לזה לקרות סוף סוף

תודה גדולה לרעות שלי, שהבלוג הזה אולי לא היה באמת היה נולד בלעדיה, תודה על זה שבכלל דחפת אותי לכתיבה, עם אמונה אמיתית שאני מסוגלת לזה. כל כך הרבה השתנה בזכות אותה אמונה.

תודה לפקצע שלי, אחותי בלב ובנפש שדוחפת אותי עוד מכיתה א', ולכל הפקצעות, חבורת מטורפת של חברות מדהימות, מיוחדות ונפלאות שאין כמוהן בעולם כולו, שאוהבות, מפרגנות, עוזרות ותומכות בכל מצב ובכל סיטואציה.

תודה לעופרי, oh so free, שותפתי למסע המטורף הזה, זאת ששומעת את כל החפירות על הבלוג ועוזרת בכל מצב, ואין לי מושג איך זה היה קורה בלעדיך. ולשני הקטנה, שאיתה יחד אנחנו "לא בינוניות" באמת.

תודה לשרון היבש, אחותי הגדולה, שמעוררת בי השראה בכל יום, תומכת, מחדדת, מדייקת ועורכת אותי להיות הגרסה הכי טובה של עצמי.

תודה לגלית הכל כך מוכשרת, המעצבת הגרפית הכי מדהימה שיש שאחראית על הלוגו, עיצוב האתר ועוד המון דברים יפים.

ותודה אחרונה ללקוחות שלי, אלו שפותחים בפני את הבית ואת הלב ומאפשרים לי לשנות להם את החיים ובכך נותנים לי להגשים את עצמי.

ולסיום פיסה כואבת של אמת – הטיוטה הראשונה של הפוסט הזה נכתבה ב-2014, אחרי עוד לפחות שנתיים של התלבטות לפני כן, אבל תזמון הוא הכל בחיים, והתזמון הנכון הוא עכשיו.

יהיה כיף!

1Comment
  • Sagit vaknin belferman
    Posted at 07:06h, 03 יולי הגב

    גאווה גדולה. כיף לראות את הסטודנטים שלי פורחים ומצליחים…המשיכי וחפשי ושתפי….

Post A Comment